לנתניהו אין נייד

להלן פסק הדין המלא בעניינו של בקשתם של רביב דרוקר וערוץ 10 לקבל את רשימת מלוא השיחות של נתניהו עם שלדון אדלסון ועורך ישראל היום עמוס רגב:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
 

עע"מ  49/16
עע"מ  56/16
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור

כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים בעע"מ 49/16:
1. עמוס רגב
 

המערערים בעע"מ 56/16:
2. שלדון אדלסון

 

1. הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה

2. ראש הממשלה

נ  ג  ד
המשיבים בעע"מ 49/16:
1. רביב דרוקר

2. חדשות 10 בע"מ

3. הממונה על יישום חוק חופש המידע  במשרד

ראש הממשלה
 

המשיבים בעע"מ 56/16:
4. ראש הממשלה

 

1. רביב דרוקר

2. חדשות 10 בע"מ
ערעורים על פסקי דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 2.12.2015 בתיק עת"מ 28606-09-15 [פורסם בנבו] ומיום 30.12.2015 בתיק עת"מ 44200-12-15 [פורסם בנבו] שניתנו על ידי כבוד השופט ד' מינץ
תאריך הישיבה:
כ"ט בשבט התשע"ו
(8.2.2016)
בשם המערערים

בעע"מ 49/16:

 

 

בשם המערערים בעע"מ 56/16

והמשיבים 4-3 בעע"מ 49/16:

 

בשם המשיבים 2-1 בעע"מ

49/16 ובעע"מ 56/16:
עו"ד אביגדור קלגסבלד; עו"ד אמיר שרגא; עו"ד ויקי ונטורה

 

 

עו"ד רועי שויקה

 

 

עו"ד יונתן ברמן; עו"ד אורי אדלשטיין
 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998: סע'  13, 13(א), 17(ג)

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981

תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000: סע'  6(א)

 

מיני-רציו:

* מששקל ביהמ"ש להורות על מסירת מידע שעלול לפגוע בצדדים שלישיים, שלא היו צד להליך, דרך המלך הייתה ליתן להם הזדמנות להשמעת טענותיהם עובר למתן פסק הדין.

* משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988

.

ערעורים על פסקי דין לפיהם התקבלה עתירתם של עיתונאי וחברת החדשות לקבלת מידע הנוגע לשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין מר שלדון אדלסון ועורכו הראשי של העיתון "ישראל היום", הגם שאלה לא צורפו להליך.

.

בית המשפט העליון (השופטים מ' נאור, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן) קיבל את ערעור הצדדים השלישיים ופסק:

מששקל ביהמ"ש להורות על מסירת מידע שעלול לפגוע בצדדים השלישיים, דרך המלך הייתה ליתן להם הזדמנות להשמעת טענותיהם בדרך שתיקבע על ידו עובר למתן פסק הדין. לא די בכך שביהמ"ש הורה על מסירת המידע בכפוף לשמיעת טענותיהם בפני הממונה. זכות צדדים השלישיים לשטוח טענותיהם עולה הן מלשון סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע, והם מתכליתם של סעיפים 13(א) ו-17(ג) – צדק דיוני ויעילות דיונית. לפיכך, יוחזר הדיון לביהמ"ש לעניינים מינהליים, אשר יאפשר לצדדים השלישיים להגיש כתב טענות וייתן פסק-דין חדש.
 

פסק-דין
הנשיאה מ' נאור:

 

1.        ערעורים על שני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (השופט ד' מינץ) ביום 2.12.2015 וביום 30.12.2015.

 

בפסק הדין מושא עע"מ 49/16 נתקבלה עתירה מינהלית שהגישו המשיבים 2-1, העיתונאי רביב דרוקר וחברת חדשות 10 בע"מ (להלן, בהתאמה: דרוקר ו-חדשות 10). עתירה זו (להלן: עתירת דרוקר) הופנתה נגד החלטת הממונה על חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה (להלן: הממונה) שלא למסור לדרוקר ולחדשות 10 את פרטי המידע הנוגעים לשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין מר שלדון אדלסון ועורכו הראשי של העיתון "ישראל היום" מר עמוס רגב (להלן, בהתאמה: אדלסון ו-רגב).

 

בפסק הדין מושא עע"מ 56/16 נדחתה עתירתם של אדלסון ורגב לבטל את פסק הדין בעתירת דרוקר, בשל כך שלא צורפו כמשיבים להליך שבעתירת דרוקר.

 

רקע

 

2.        ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, אינו מחזיק בטלפון נייד משיקולים של אבטחת מידע. שיחותיו הפרטיות ושיחותיו המקצועיות, בין אם ממשרדו ובין אם מביתו, נערכות ככלל באמצעות צוות לשכתו. צוות הלשכה נוהג לתעד את פרטי השיחות באופן יומי. התיעוד כולל את הפרטים הבאים: הצד השני לשיחה, יוזם השיחה, שעת השיחה, ומיקום השיחה (המשרד או הבית). ביום 11.2.2015 הגיש דרוקר בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988 (להלן: חוק חופש המידע או החוק) לקבלת פרטים אודות שיחות הטלפון שקיים ראש הממשלה עם אדלסון ורגב. הבקשה התייחסה לשיחות נכנסות ויוצאות ב"שלוש השנים האחרונות". התבקשו פרטים בנוגע לתדירות הקשר, מספר השיחות, באיזה תאריך התבצעה כל שיחה, באיזו שעה וכמה זמן נמשכה כל אחת מהשיחות. ביום 11.6.2015 דחתה הממונה את בקשת דרוקר משני טעמים: הראשון, כי המידע ביחס לתקופה שעד לחודש מרץ 2014 הועבר כבר לארכיון המדינה ועל כן הוראות חוק חופש המידע אינן חלות עליו (המדינה זנחה טיעון זה כבר בבית משפט קמא משהתברר כי המידע לא הועבר לארכיון המדינה כפי שנטען תחילה). הנימוק השני היה ש"שני האישים אליהם מתייחסת הבקשה הם חברים אישיים של ראש הממשלה, ששיחותיו עימם הן שיחות פרטיות שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה, ולכן המידע על אודותן לא יימסר".

 

נוכח עמדתה כי אין למסור את המידע, לא מצאה הממונה צורך לפעול לפי ההוראה הקבועה בסעיף 13 לחוק חופש המידע המיועדת להגן על זכויותיו של צד שלישי:

 

"13. (א) נתבקש מידע הכולל פרטים על אודות צד שלישי, אשר מסירתם עלולה לפגוע בצד השלישי, והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע, תודיע הרשות לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע ותודיע על כך למבקש; קיבל אדם הודעה כאמור, רשאי הוא להודיע לרשות, בתוך 21 ימים, כי הוא מתנגד לבקשה, בנימוק שאין למסור את המידע, כולו או מקצתו, מכוח הוראות סעיף 9 או הוראות כל דין; 21 הימים האמורים, לא יבואו במנין המועדים המנויים בסעיף 7." [ההדגשה הוספה – מ.נ.]

 

לפיכך, הממונה לא פנתה לאדלסון ורגב לקבלת עמדתם.

 

3.        ביום 16.9.2015 הגישו דרוקר וחדשות 10 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בה עתרו להורות על מסירת המידע המבוקש. העתירה הופנתה נגד הממונה ונגד ראש הממשלה. העותרים לא צירפו לעתירה את אדלסון ורגב. בפיסקה 31 לתשובת המדינה לעתירה זו צוין:

 

"… עמדת המשיבים הינה כי לה"ה אדלסון ורגב עומדת הגנת הפרטיות כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות, ואין למסור את המידע הנוגע אליהם. יוטעם, כי ככל שבית המשפט לא יקבל את עמדת המשיבים, ויסבור כי יש מקום להורות על מסירת המידע, הרי שעל פי סעיף 13 לחוק חופש המידע יש לקבל את עמדת ה"ה אדלסון ורגב קודם מסירת המידע, ולאפשר להם להתנגד למסירתו ולהביא את עמדתם בפני בית המשפט".

 

עם זאת המדינה לא הזכירה בתשובתה את סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע, הקובע כי לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע את טענותיו. על חשיבותו של סעיף חוק זה לענייננו נעמוד להלן.

 

פסק הדין בעתירת דרוקר

 

4.        ביום 2.12.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט ד' מינץ) בעתירת דרוקר. בית המשפט קמא קיבל את העתירה, אך קבע כי לפני מסירת המידע נדרשת הממונה להודיע לאדלסון ורגב על תוצאות העתירה ועל זכותם להתנגד למסירת המידע (בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע).

 

עתירת אדלסון ורגב ופסק-הדין בעתירה זו

 

5.        ביום 21.12.2015 הגישו אדלסון ורגב עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים שבגדרה נתבקש ביטולו של פסק הדין בעתירת דרוקר. הטענה המרכזית שעליה נשענה העתירה הייתה כי פסק הדין ניתן בלי שמי שעלול להיפגע ממנו – אדלסון ורגב – צורפו להליך. לטענתם, המנגנון שקבע בית המשפט להענקת זכות טיעון לשניהם מנוגד לדין. ביום 30.12.2015 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט ד' מינץ) את עתירתם של אדלסון ורגב על הסף בלי שדן בה לגופה. בפסק הדין נקבע כי "מבלי לקבוע עמדה באשר לדרך הדיונית… הרי שבפסק הדין נקבע מפורשות כי עמדתם של העותרים דכאן תישמע לאחר קיום הליך לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע… פשיטא גם, כי לאחר קבלת עמדתם של העותרים, על [הממונה –מ.נ] לשקול את עמדתה בהתחשב בעמדת העותרים ואם עמדה זו לא תהיה מקובלת עליהם, זכויותיהם שמורות להם לפעול כראות עיניהם".

 

ההליכים בבית משפט העליון

 

6.        המדינה הגישה ערעור על פסק הדין בעתירת דרוקר וביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין (עע"מ 56/16). ביום 3.1.2016 דחה השופט מ' מזוז את בקשת עיכוב הביצוע. בהחלטה נקבע כי טרם נשמעה עמדתם של אדלסון ורגב בפני הממונה ולכן ממילא טרם הסתיים ההליך המינהלי ואין צורך לעכב את פסק הדין. אדלסון ורגב הגישו מצידם ערעור על פסק הדין בעתירה שהגישו ובד בבד עמו הגישו בקשה לסעד זמני לפיו תעוכב הבאת טענותיהם לפני הממונה עד להכרעה בערעור (עע"מ 49/16). ביום 14.1.2016 דחה השופט מ' מזוז את הבקשה לסעד זמני בנימוק דומה לזה שעל פיו דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בעע"מ 56/16.

 

יובהר כבר עתה, כי מצאנו כי יש מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט לעניינים מינהליים מטעם דיוני, קרי הצורך בשמיעת טענותיהם של אדלסון ורגב בדרך שתיקבע על ידי בית המשפט. על כן, הדיון בשלב זה יתמקד בערעורם של אדלסון ורגב בלבד, בלי להידרש לטענות לגוף העניין שהעלתה המדינה נגד פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים המורה למסור את המידע.

 

עע"ם 49/16 – ערעור אדלסון ורגב

 

7.        אדלסון ורגב טוענים כי מאחר שהם לא צורפו כמשיבים בעתירת דרוקר, נפגעה זכות המוקנית להם ונפל פגם בהליך. לטענתם, דרוקר וחדשות 10 נמנעו מלצרפם לעתירה אף שידעו כי הממונה לא פנתה אל אדלסון ורגב בעניין דרישת המידע הנוגעת אליהם. בעניין זה הם מפנים לתשובת הממונה מיום 19.11.2015 לבקשתם של דרוקר וחדשות 10 לפרטים נוספים. אדלסון ורגב טוענים כי הייתה חובה לצרפם לעתירת דרוקר. זאת, בהתאם לכללי הצדק הטבעי; לאור תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות) הקובעת כי המשיבים בעתירה מינהלית יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה; ובהתאם לסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע הנזכר לעיל, הקובע:

 

"17(ג) לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שיקבע."

 

לטענתם, הסעד שנתבקש בעתירה נוגע להם במישרין ועלול לפגוע בזכויותיהם. לפיכך, על בית המשפט קמא הייתה מוטלת חובה לאפשר להם להשמיע טענותיהם, בדרך שיקבע, בהתאם לסעיף 17(ג) לחוק. זאת, בטרם הורה על מסירת המידע. לטענתם, מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח המנגנון שקבע בית המשפט קמא לשמיעת טענותיהם קודם לפרסום המידע – המעיד על פוטנציאל הפגיעה בהם. מכאן, לטענתם של אדלסון ורגב, נדרש היה לדחות על הסף את עתירתם של דרוקר וחדשות 10 או להורות על צירופם כמשיבים. מאחר שלא נעשה כן, דינו של פסק הדין להתבטל.

 

בנוסף לכך, העלו אדלסון ורגב שורה של טענות נגד המנגנון שנקבע לשמיעת טענותיהם בפני הממונה בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע. לטענתם, המנגנון מנוגד לסעיף 17(ג) לחוק. לשיטתם יש לפרש את סעיף 17(ג) לחוק באופן המחייב את בית המשפט לאפשר לצד השלישי להשמיע טענותיו בפני בית המשפט דווקא (בדרך שייקבע), וזאת לפני מתן פסק הדין – שתי דרישות שלא קוימו במקרה דנן. לעניין זה טוענים אדלסון ורגב כי אם ייאלצו להשמיע את טענותיהם בפני הממונה תיפגע זכות הטיעון שלהם, שכן הממונה תהיה כבולה, בצורה מלאה או חלקית, לקביעותיו של בית המשפט. מה גם, שסעיף 13 לחוק חל רק כאשר "הרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע" – נסיבה שאינה מתקיימת בענייננו. כמו כן, לשיטתם של אדלסון ורגב, זכות הטיעון המאוחרת שניתנה להם מעבירה אליהם את הנטל ליזום הליך שיפוטי התוקף את עמדת הממונה, ככל שזו תחליט על מסירת המידע.

 

8.        אדלסון ורגב מוסיפים ומדגישים כי בחינה של בקשה לפי חוק חופש המידע מחייבת איזון משולב של כלל האינטרסים המעורבים: איזונו של חופש המידע אל מול האינטרס הציבורי ואל מול זכותם של צדדים שלישיים. לטענתם ייתכן שמשקלם המצטבר של אינטרס הרשות ואינטרס הצדדים השלישיים היה מביא לדחיית עתירת מבקשי המידע. ואולם איזון אינטרסים משולב אינו אפשרי עוד, משקבע בית המשפט את משקלו של אינטרס הרשות כשהוא עומד לבדו.

 

9.        דרוקר וחדשות 10 מבקשים לדחות את ערעורם של אדלסון ורגב. לטענתם, בעתירה לביטול פסק-דין שניתן בהליך אחר, לא ניתן להעלות טענות ערעוריות "רגילות" אלא יש להראות כי בית המשפט חרג מסמכותו בעת שנתן את פסק-הדין. לגישתם, לא ניתן לקבוע שבית המשפט לעניינים מינהליים חרג מסמכותו בעת שבחר לתת לאדלסון ולרגב הזדמנות לטעון טענותיהם רק בפני הממונה. ההיסטוריה החקיקתית מלמדת לטענתם שבית המשפט הוסמך להפעיל שיקול דעת רחב בשאלה כיצד לאפשר לצדדים שלישיים שעלולים להיפגע ממסירת המידע להשמיע את טענותיהם. לטענת דרוקר וחדשות 10, קבלת טענותיהם של אדלסון ורגב תוביל לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעלי הרשות המינהלית וישמע את טענותיהם עוד לפני שאלה הוצגו בפני הרשות, דרך פעולה המנוגדת למושכלות יסוד של המשפט המינהלי. דרוקר וחדשות 10 מתייחסים גם לטענה שפסק הדין בעתירת דרוקר פוגע בזכויותיהם של אדלסון ורגב. לטענתם, אדלסון ורגב כלל לא הסבירו כיצד חשיפת המידע תפגע בהם מעבר להעלאת טענה סתמית זו. לדידם של דרוקר וחדשות 10, אפילו נניח כי זכויותיהם של אדלסון ורגב תיפגענה בשל מסירת המידע, החזרת העניין לרשות לצורך שמיעתם ודאי שאינה פוגעת בזכויותיהם, שכן תינתן להם זכות מלאה לטעון טענותיהם ואף לעתור נגד ההחלטה החדשה שתקבל הממונה, ככל שיראו בכך צורך. אדלסון ורגב לא הצביעו לטענת דרוקר וחדשות 10 ולו על קביעה עובדתית או נורמטיבית אחת בפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים שעליה הם חולקים. לכן, אין ממש בטענתם כי אם יעלו נימוקים שונים תהיה הרשות כבולה בקביעות הנורמטיביות והעובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים.

 

10.      המדינה, מצדה, לא הביעה עמדה חד-משמעית בשאלה אם יש לקבל או לדחות את ערעורם של אדלסון ורגב. עם זאת, רוח הדברים בעיקרי הטיעון מטעמה מבטאת תמיכה בטענות של אדלסון ורגב. תחילה מבהירה המדינה כי היא הקפידה לציין בתשובתה לעתירת דרוקר שעל-פי סעיף 13 יש לקבל את עמדת אדלסון ורגב לפני מסירת המידע, לאפשר להם להתנגד למסירתו ולהביא את עמדתם בפני בית המשפט. לגופו של עניין, עמדת המדינה היא כי מטעמים של יעילות ההליך ושקילת כל השיקולים הרלוונטיים, מוטב היה להכריע בבקשה לפי חוק חופש המידע כאשר כלל העמדות והשיקולים הצריכים לעניין נמצאים בפני בית המשפט. לגישתה של המדינה, מן הבחינה המהותית יש מקום לבחון בעת ובעונה אחת את כלל ההיבטים הכרוכים בעניין, דהיינו זכות הציבור לדעת, זכות ראש הממשלה לפרטיות וזכות אדלסון ורגב לפרטיות, ולא בשני שלבים נפרדים. בנוסף לכך, המדינה סבורה כי לממונה נותר שיקול דעת עצמאי בבואה לבחון את טענות אדלסון ורגב בסוגיה שעל הפרק. אולם, בהתחשב בכך שבית המשפט כבר קבע כי העניין הציבורי במידע מצדיק פגיעה בפרטיות ראש הממשלה, לדידה "כל החלטה אשר יקבל הממונה, 'תיצבע' באופן כזה או אחר על ידי מי מהצדדים להליך". לשיטתה של המדינה, אפשר היה למנוע זאת על ידי שמיעת אדלסון ורגב בפני בית המשפט בטרם קבלת החלטה סופית בעתירה.

 

דיון

 

11.      אנו סבורים כי נפלה תקלה בדרך הדיונית אותה נקט בית המשפט לעניינים מינהליים. על בית המשפט לעניינים מינהליים היה לאפשר לאדלסון ולרגב לשטוח את טענותיהם בדרך שתיקבע על ידי בית המשפט, בטרם מתן פסק-הדין. כפי שיוסבר מייד, מסקנתנו מבוססת על לשון סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע ועל תכליתו.

 

לשון החוק

 

12.      נקודת המוצא להכרעתנו היא לשון סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע, הקובעת כאמור כי "לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שיקבע". סעיף זה לפי לשונו מורה אפוא לבית המשפט שלא להורות על מסירת מידע שעלול לפגוע בזכויות צד שלישי ("לא יורה"), אלא לאחר שנתן לצד השלישי "הזדמנות להשמיע טענותיו". ככלל, הדין הוא שעל העותר בעתירה מינהלית לצרף לעתירה כמשיב את כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה (תקנה 6(א) לתקנות). ואולם בסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע נקבעה הוראה מתונה יותר שאינה מחייבת לצרף כמשיב כל צד שלישי שעלול להיפגע ממסירת המידע. ההוראה המתונה שנקבעה בסעיף 17(ג) לחוק, אך מחייבת שתינתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו. לעניין זה ברור שהוראת החוק (סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע) גוברת על הוראת התקנה (תקנה 6(א) לתקנות). על כן לא נפל פגם בעתירת דרוקר אך מעצם העובדה שדרוקר וחדשות 10 לא צירפו את אדלסון ורגב כמשיבים.

 

13.      עם זאת, בחינת הלשון מלמדת כי במקרה שלפנינו לא קוימה גם הוראתו המתונה יותר של סעיף 17(ג) לחוק. מלשון הסעיף עולה כי יש ליתן לצד השלישי הזדמנות להשמעת הטענות בדרך שתיקבע לפני שבית המשפט מורה על מסירת המידע. ההוראה על מסירת המידע עלולה לכאורה לפגוע בזכויותיהם של אדלסון ורגב. לכן, בהתאם ללשונו של סעיף 17(ג) היה על בית המשפט לתת לשניהם הזדמנות להשמיע טענותיהם לפני שהורה על מסירת המידע. הזדמנות מעין זו לא ניתנה להם. נכון הוא שבית המשפט הורה על מסירת המידע בכפוף לשמיעת טענותיהם של אדלסון ורגב בפני הממונה. ברם, הרישה של ההכרעה היא מסירת המידע. הכרעה זו התבססה על נימוקים לגוף העניין; על האיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של ראש הממשלה; והיא הסתיימה בפסק-דין. בכך למעשה סיים בית המשפט את מלאכתו ואינו יושב עוד בדין. על אף ה"כוכבית" שנלוותה להכרעתו (שמיעת אדלסון ורגב בפני הממונה), מדובר בהכרעה שיפוטית בדבר מסירת המידע.

 

14.      החזרת ההליך לממונה כדי שתישמע את טענותיהם של אדלסון ורגב אף אינה מתיישבת עם לשונו של סעיף 13(א) לחוק הקובע כזכור כי אם נתבקש מידע הכולל פרטים על צדדים שלישיים, אשר מסירתם "עלולה לפגוע בצד השלישי", והרשות הציבורית "שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע", תודיע הרשות לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע. הוראה זו מאפשרת אפוא לצד שלישי לשטוח טענותיו בפני הרשות, כאשר זו שוקלת את הבקשה לפי חוק חופש המידע, ובטרם נתקבלה על ידה החלטה ("…והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע…"). כמו כן לשונו של הסעיף מדברת על רשות ש"שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע…" בענייננו אין מדובר ברשות ששוקלת או ששקלה בעבר למסור את המידע אלא ברשות שבית המשפט מורה לה למסור את המידע, בניגוד לדעתה, בכפוף לשמיעת טענותיהם של הצדדים השלישיים.

 

 

 

תכלית החוק

 

15.      מעבר ללשון החוק, גם תכליתם של סעיפים 13(א) ו-17(ג) לחוק מלמדת שהיה מקום בנסיבות העניין לאפשר לאדלסון ולרגב להשמיע טענות בפני בית המשפט לעניינים מינהליים או למצער לאפשר להם להביע עמדה בכתב לפני בית המשפט עובר למתן פסק דין. דומה כי הסעיפים הנזכרים מיועדים לקדם שתי מטרות השלובות זו בזו: צדק דיוני ויעילות דיונית. הצדק הדיוני, כביטוי לכללי הצדק הטבעי, משמעו כי יש לתת לצדדים שלישיים הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם לפני שתתקבל החלטה הפוגעת בזכויותיהם. היעילות הדיונית משמעותה שאין לסרבל את ההליך שלא לצורך כדי להגשים כללים של צדק דיוני כגון מתן זכות טיעון למי שעלול להיפגע ממסירת המידע.

 

בחינת שתי התכליות הללו יחד מובילה אל המסקנה כי ראוי היה לאפשר לאדלסון ולרגב הזדמנות להשמיע את טענותיהם בבית המשפט לעניינים מינהליים לפני מתן פסק-הדין, וזאת בדרך שתיקבע. מבחינת הצדק הדיוני, בית המשפט קיבל החלטה שעלולה לכאורה לפגוע בזכויותיהם של אדלסון ורגב: הכרעתו הייתה שיש למסור את המידע. יש לזכור שבית המשפט נתן פסק דין וסיים את מלאכתו. אומנם, הכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת דרוקר סויגה כאמור בהוראה כי יש למסור את המידע רק אחרי שיתאפשר לאדלסון ולרגב להשמיע את טענותיהם בפני הממונה. ברם, משישוב הנושא לשולחנה של הממונה היא תהא לכאורה כבולה לפחות לחלק מהקביעות שבפסק הדין. בנוסף לכך, משישוב ההליך לממונה הרי שנוכח תוצאת פסק הדין בעתירת דרוקר יוטל על אדלסון ורגב להראות מדוע יש לשנות מהכרעתו המהותית של בית המשפט ולא למסור את המידע.

 

16.      שיקולי יעילות הצדיקו אף הם לתת לאדלסון ורגב הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדרך שתיקבע על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, בטרם מתן פסק-הדין. האפשרות החלופית שבה בחר בית המשפט לעניינים מינהליים (מסירת המידע בכפוף לזכותם של אדלסון ורגב להישמע בפני הממונה) הייתה גוררת אחריה, כפי הנראה, כך או כך, התדיינות נוספת בבית המשפט לעניינים מינהליים. כך, אם הממונה הייתה מחליטה למסור את המידע אף לאחר שמיעת טענותיהם של אדלסון ורגב, אפשר היה להניח שאדלסון ורגב היו עותרים נגד החלטה חדשה זו. מנגד, אם הממונה הייתה מחליטה שלא למסור את המידע, הייתה מוגשת ככל הנראה עתירה חדשה על ידי דרוקר וחדשות 10 המופנית נגד ההחלטה החדשה שקיבלה הממונה. אין כל טעם בניהול הליכים כפולים.

 

17.      המסקנה כי היה מקום לשמוע את טענותיהם של אדלסון ורגב לפני מתן-פסק הדין, בדרך שתיקבע על ידי בית המשפט, מתיישבת עם פסיקתו של בית משפט זה. בעע"ם 6539/13 מדינת ישראל רשות המסים נ' גלובס [פורסם בנבו] (2.6.2014) נדונה בקשה לקבלת מידע מרשות המסים בנוגע לתאגידים שקיבלו הטבות מס. הממונה על חוק חופש המידע סירב למסור את המידע. עתירה שהוגשה על ידי מבקשי המידע לבית המשפט לעניינים מינהליים התקבלה; בית המשפט הורה על מסירת המידע אולם הוא עשה כן בלי שהעניק לצדדים שלישיים שעלולים להיפגע ממסירת המידע את ההזדמנות להשמיע את טענותיהם. בית משפט זה ביטל את פסק-הדין, בין היתר בשל אי-עמידה בתנאי של סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע. בדומה, בע"א 7759/01 עיתון הארץ נ' משרד המשפטים [פורסם בנבו] (1.6.2004) התבררה בקשה לפי חוק חופש המידע לפרסם חוות דעת שניתנה על-ידי פרקליטת המדינה בתחילת העשור הקודם בעניינם של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו. הממונה על חוק חופש המידע סירב למסור את המידע. עתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטה זו נדחתה. בית משפט זה קיבל את הערעור בחלקו לאחר שנתן לבני הזוג נתניהו הזדמנות להשמיע את טענותיהם לפי סעיף 17(ג) לחוק. גם עניין זה מלמד כי כאשר בית המשפט שוקל להורות על מסירת מידע הרי שעליו להפעיל את סעיף 17(ג) ולאפשר לצדדים שלישיים להשמיע את טענותיהם בדרך שתיקבע על ידו, בטרם מתן פסק-הדין. במקרה זה היה זה בית המשפט העליון שהפעיל את הסעיף שכן בית המשפט לעניינים מינהליים לא נעתר לעתירה וסבר שאין למסור את המידע, ועל כן לא מצא טעם בזימונם של הצדדים השלישיים.

 

סוף דבר

 

18.      מששקל בית המשפט להורות על מסירת מידע שעלול לפגוע באדלסון וברגב, הרי שדרך המלך הייתה לפעול בהתאם לסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע וליתן לשניהם הזדמנות להשמעת טענותיהם בדרך שתיקבע על ידי בית המשפט עובר למתן פסק הדין. בית המשפט קמא לא פעל כך. בעלי הדין כלל לא היפנו את תשומת ליבו של בית המשפט לסעיף 17(ג) לחוק. בנסיבות אלה לא ראינו מנוס אלא לחזור לדרך המלך. חלף פסק דינו של בית המשפט קמא יבוא פסק דין זה והתיק מוחזר לבית המשפט לעניינים מינהליים. רגב ואדלסון יוכלו להגיש כתב טענות מלווה בתצהיר לבית המשפט תוך 15 יום ממתן פסק דיננו זה, ומכאן יפעל בית המשפט כחוכמתו. בתום הדיון המחודש יינתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים פסק-דין חדש, לאחר שייתן דעתו לטענות כל הצדדים.

 

19.      בנסיבות אלה לא ראינו כאמור מקום להתייחס לטענות לגופם של דברים שהועלו בערעור המדינה נגד מסירת המידע ואין אנו מביעים לגביהן כל עמדה. לבעלי הדין שמורות כל טענותיהם בשאלה המהותית עצמה, כלומר אם היה מקום להורות למסור את המידע אם לאו.

 

20.      אשר על כן, ערעור אדלסון ורגב (עע"מ 49/16) מתקבל כאמור בפיסקה 18 לעיל וערעור המדינה (עע"מ 56/16) נמחק. טענותיהם של הצדדים לגוף העניין שמורות להם במלואן. לא ייעשה צו להוצאות.

 

ה נ ש י א ה

 

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

 

אני מסכים.

 

המשנה לנשיאה

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

אני מסכים.

 

ש ו פ ט

 

הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה מ' נאור.

 

 

ניתן היום, א' באדר א' התשע"ו (‏10.2.2016).

 

 

5129371ה נ ש י א ה                             המשנה לנשיאה                                   ש ו פ ט

54678313

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   16000490_C08.doc   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

ס' ג'ובראן 54678313-49/16

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

© ירקוני - משרד עורכי דין ונוטריון

top