עופר גלזר כמעט מצא את עצמו ברחוב- אך יכנס בסופו של יום לבריכת השחיה בבית הפרטי בהרצליה

גלזר שילם מראש שנת שכירות שלמה, סכום של 300,000 ₪ (קרי 25,000 ₪ לחודש)- וביקש לאכוף את ההסכם.

המשכירים טענו כי הדפיסו בטעות טיוטה אחרת מזו עליה הסכימו ובכך למעשה קיבלו על עצמם את אחזקת הבית- בטעות לטענתם.

חשוב מאד מאד לשים לב על מה חותמים- לשים לב שמדפיסים את הטיוטא הנכונה- כי ביהמ"ש איננו מקבל טעויות כאלה בהבנה.

מדובר בהחלטה של בית משפט השלום בתל אביב (השופט צימרמן) – החלטה מורכבת ואמיצה- המעניקה לגלזר סעד זמני מקום שהסעד הזמני הוא הסעד העיקרי- אכיפת הסכם השכירות והוראה לתת לו להכנס למושכר.

גלזר חתם על הסכם שכירות אשר ממנו ניסה להתנער המשכיר ללא הצלחה- באופן שהיה עלול להותיר את גלזר ללא מקום מגורים, הואיל והסכם השכירות למעשה בית המשפט קבע כי הסכם השכירות בתוקף מחייב הגם שמדובר בסעד זמני המהווה למעשה צו עשה.

המשכיר ומשפחתו טענו כי חלה טעות בהסכם וניסו להתנער ממנו, כאמור ללא הצלחה.

תא (ת"א) 10474-08-15 עופר גלזר נ' צבי שטרן

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
   
ת"א 10474-08-15 גלזר נ' שטרן ואח'

 

 

 

בפני כבוד השופט  אריאל צימרמן

 

 

מבקש

 

עופר גלזר

 

נגד

 

 

משיבים

 

1. צבי שטרן

2. אליז שטרן

 

בשם המבקש: עו"ד ענבל אביעד, עו"ד רועי מיודובניק

בשם המשיבים: עו"ד אלי ימיני

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע'  14(א), 14(ב), לפרק ב'

 

מיני-רציו:

* בית המשפט קיבל בקשה לסעד זמני, במסגרתה התבקש להורות למשיבים למסור למבקש את החזקה בבית שהושכר על ידו. אין כל הצדקה למנוע מאדם האוחז בידו בהסכם חתום המקנה לו לכאורה זכות לקבל חזקה בדירה, ואשר אין לו חלופות סבירות, שלא לקבל את החזקה, שעה שהדבר לא יגרום למשיב כל נזק ממשי, כנראה גם לא כספי; זאת, רק משום שהמשיב ובעיקר בני משפחתו החליטו "לעשות חושבים" באשר לעתיד השכרת הנכס לאחר שכבר הושכר, ולכאורה בלא כל קשר אמיתי למבקש.

* דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם

* דיון אזרחי – סעדים זמניים – הענקתם

* בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם

* בתי-משפט – סעדים זמניים – הענקתם

.

בקשה לסעד זמני, שעניינו בהתכחשות המשיבים להסכם שכירות שנכרת ומכוחו אמור המבקש לשכור בית שבבעלותם ולקבל את החזקה בו בעוד ארבעה ימים, ועתירתו של המבקש לקבל את החזקה לידיו.

.

בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כלהלן:

שאלה ראשונה המזדקרת לעין היא: שמא יינתן סעד זמני הנחזה כזהה לסעד העיקרי המבוקש, ויאפשר למבקש לקבל את החזקה בבית? התשובה לכך היא בחיוב. אכן, ידועה ההלכה שלפיה בית המשפט לא ימהר ליתן סעד זמני הזהה לצו הקבוע המבוקש. ברם, כידוע, אין מדובר בתוצאה אוטומטית, כי אם רק בשיקול לאי-מתן הסעד.

הדיון בשאלת זהות הסעד הזמני לזה העיקרי מאוין, שעה שכל הכרעה בבקשה לסעד זמני, אם יינתן ואם לאו, ממילא יעקר במידה רבה את ההליך העיקרי. אם כל הכרעה מביאה במידה רבה לייתור ההליך העיקרי, בין אם בקבלת הסעד הזמני ובין אם בדחיית הבקשה, אין עוד כמעט משקל לטענה שלפיה מתן הסעד הזמני הוא מוקשה רק כיוון שיש זהות (מסוימת) בינו לסעד העיקרי המבוקש. משמע, סיכויי התביעה ומאזן הנוחות ה"רגיל" יכריעו.

סיכויי התביעה גבוהים. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, אין כל הצדקה למנוע מאדם האוחז בידו בהסכם חתום המקנה לו לכאורה זכות לקבל חזקה בדירה בעוד ימים אחדים, ואשר אין לו חלופות סבירות, שלא לקבל את החזקה, שעה שהדבר לא יגרום למשיב כל נזק ממשי, כנראה גם לא כספי; זאת, רק משום שהמשיב ובעיקר בני משפחתו החליטו "לעשות חושבים" באשר לעתיד השכרת הנכס לאחר שכבר הושכר, ולכאורה בלא כל קשר אמיתי למבקש.

 

 

החלטה

בקשה לסעד זמני, שעניינו בהתכחשות המשיבים להסכם שכירות שנכרת ומכוחו אמור המבקש לשכור בית שבבעלותם ולקבל את החזקה בו בעוד ארבעה ימים, ועתירתו של המבקש לקבל את החזקה לידיו. החלטתי ניתנת בעקבות הדיון שהתקיים הבוקר, ולאחר שהמשיבים, שניתנה להם אפשרות להשלים טענותיהם עד היום בערב, בחרו כפי זכותם שלא לעשות כן.

 

  1. ברקע הדברים: המבקש ובני ביתו מתגוררים בשכירות בבית בסביון. לטענתו הסכם השכירות אמור היה להסתיים זה מכבר, כאשר מזה שבעה חודשים הוא תר אחר בית מגורים מרובה חדרי שניה ובעל חצר פרטית הכוללת בריכת שחייה, שיתאים לצרכיו ולצרכי בני ביתו. ביום 20.7.15 מצא: ביתם של המשיבים, ברח' שלווה 58 בהרצליה פיתוח (גוש 6667, חלקה 342, תת חלקה 1; להלן: הבית), העונה על הדרישות האמורות. המשיבים, יצוין, הם בני זוג מבוגרים (המשיב 1 – בן 87), שהתגוררו בעבר בחו"ל ועתה מתגוררים בישראל במלון דניאל בהרצליה. בין הצדדים החל מו"מ אינטנסיבי שכלל חילופי טיוטות ובהם שינויים מסומנים, כאשר מן העבר האחד מייצג המבקש את עצמו, ומן העבר האחר מלווים המשיבים בידי בתם גב' דורית שטרן (להלן: דורית) ועורך דינם, עו"ד אלי ימיני, שהוא המייצגם אף עתה. סופם המהיר של חילופי הטיוטות בכריתת הסכם ביום 23.7.15, בפגישה שהתקיימה במקום שבו מתגוררים המשיבים, מלון דניאל בהרצליה. הנוסח הסופי של ההסכם הודפס בידי דורית ונחתם בידי המשיבים מבעוד מועד, כאשר אחריהם חתם המבקש. מועד הכניסה שנקבע: יום 10.8.15. בהתאם להסכם, שילם המבקש מראש שנת שכירות שלמה, סכום של 300,000 ₪ (קרי 25,000 ₪ לחודש), ומסר המחאות בטחון והמחאות לפקודת חברת החשמל והעירייה, שהמשיב 1 אישר כי קיבלן. לטענת המבקש, הנתמכת בכתובים (נספח 7 לבקשה), על רקע ההסכם פעל והצליח לזכות בארכת חסד מבעלת הבית שהוא שוכר, באופן שהוא עצמו יפנה את הנכס באותו מועד שבו הוא אמור לקבל את החזקה בבית המשיבים, 10.8.15.

 

  1. המבקש קיבל מפתחות, נערך לכניסה לנכס, הזמין אנשי מקצוע, וכחלק מן ההיערכות הוא ומר שטרן היו אמורים להיפגש בבית עצמו ביום 2.8.15. ברם מר שטרן לא התייצב, כי אם זוגתו המשיבה 2 ובתם דורית. אלה הודיעו למבקש כי ההסכם לא יקוים ודרשו את קבלת מפתחות הבית, כאשר לטענת המבקש (שלא הוכחשה) נתלו במצבו הבריאותי הירוד של המשיב 1, טענו ולא פירטו. המבקש מיהר מצדו לפנות לבאי כוחו ולשלוח באמצעותם עוד באותו יום מכתב דרישה לקיום ההסכם, למשיבים ולבא כוחם. דורית השיבה למחרת היום כי לא ציפתה ל"איומים", כי אביה, שהוא קשיש ואף ניצול שואה, אינו במצב בריאותיו טוב ואף זכרונו לא כשהיה, וכי בא כוחם ישיב כאשר יסיים את חופשתו, ביום 6.8.15.

 

  1. על הרקע האמור מיהר המבקש והגיש ביום 5.8.15 בקשה לסעד זמני, שעיקרו חיוב המשיבים למסור לו את החזקה בנכס, שכן מצבו הבריאותי של המשיב 1 – כל כמה שמדובר בעניין מעציב שניתן להבינו – אינו משליך על זכותו של המבקש לקבל את החזקה בבית, מהלך שהוא אף חיוני עבורו בסד הזמנים. המבקש השכיל שלא לבקש את הצו במעמד צד אחד, אך עתר לבירור דחוף של הבקשה, בשים לב למועד הכניסה המיועד לבית שהוא אף מועד עזיבתו את דירתו שלו, יום 10.8.15.

 

  1. הבקשה לסעד זמני הועברה לטיפולי, והוריתי על קיום דיון היום בבוקר, 6.8.15. הוריתי עוד למבקש להגיש כתב תביעה עד בוקר הדיון, כפי שאכן עשה. כן התרתי למשיבים להגיש תגובה ולו תמציתית לבקשה לסעד זמני, על מנת שתהיה לפני בית המשפט עמדתם הבסיסית במחלוקת, אף שהבהרתי שאין זו חובה בסד הזמנים ההדוק ובכל מקרה תשמש הישיבה לעריכת בירורים ולניסיון לייתור המחלוקת. ברם ב"כ המשיבים, שהוזעק לטפל בעניינם של המשיבים, מיהר הבוקר וערך תשובה סדורה ומפורטת כדבעי (ודאי על רקע סד הזמנים ההדוק שבו היה נתון), ומסר את עמדת המשיבים (אף שלא נתמכה בתצהיר, והקושי ברור), שזו תמציתה: תניה חשובה בהסכם, שהתקיימה אף בהסכם קודם להשכרת הנכס לאחר, הייתה כי השוכר הוא שיטפל באחזקת הנכס, על חשבונו, באופן החוסך למשיבים את הטיפול באחזקת הנכס הן מבחינת זמן והן מבחינה כספית. בשלב מסוים ביקש המבקש לשנות סעיף זה ולהחיל את חובת התיקון על המשכיר. ברם עקב מה שהגדירו המשיבים כ"קצר בתקשורת" בינם לבין דורית, שהייתה מעורבת בחילופי הטיוטות, חתמו המשיבים לבסוף על ההסכם בנוסח הכולל את התניה שלפיה המשכיר, ולא השוכר, יהיה אחראי לקלקולים בעיקר המושכר (סעיף 15 להסכם, נספח 5 לבקשה). זאת עשו המשיבים בלא לקרוא שוב את ההסכם. אין זו אלא טעות או הטעיה, או שמא היעדר גמירות דעת של המשיבים ובפרט המשיב 1 שאינו במצב בריאותי שפיר, הם טוענים בלא לפרט, ואלו מקנים להם לשיטתם את הזכות להשתחרר מן החוזה.

 

  1. דיון התקיים היום, ואליו התייצב מצד המשיבים בא כוחם לבדו, בהיעדר יכולת של המשיבים או דורית להיערך לדיון, נטען. בדיון ביררתי עם הצדדים חלופות שונות שתאפשרנה את כניסת המבקש לבית, בצוק העתים, אך תוך שהמחלוקת שהיא במהותה כספית תיפתר בדרך של ויתורים הדדיים, ולחלופין תיוותר לעת מצוא ובמידת הצורך תוך שכל צד שומר על טענותיו, בלא צורך בנתינתו האפשרית של צו זמני על אפם ועל חמתם של המשיבים, על כל הכרוך בכך מבחינת שני הצדדים. ב"כ המשיבים עם זאת הביע – כפי זכותו המלאה וזכותם של מרשיו – עמדה נחושה השוללת הסכמות עם הצד שכנגד. ביקשתי אפוא כי ב"כ המשיבים יבהיר (נוכח דוחק הזמנים שבו התבררה הבקשה) מה נחוץ לשיטתו להשלמת בירור הבקשה. הוא השיב כי יבקש להשלים פסיקה הנסבה על זהות הסעד הזמני לזה העיקרי, וכן לצרף מסמכים נוספים הנוגעים למצבו הרפואי של המשיב 1, זאת עד היום בערב, בשעה 17:00, תוך שאי מסירת הודעה משמעה כי בית המשפט יכול להכריע על יסוד החומר שלפניו. הצעתי לצדדים לבחון שוב בשעות שנותרו את האפשרות להגיע להסכמות. השעה 17:00 הגיעה וחלפה, בלא הודעה כזו, או אחרת. הגיעה עת הכרעה.

 

  1. דין הבקשה להתקבל.

 

  1. שאלה ראשונה המזדקרת לעין היא: שמא יינתן סעד זמני הנחזה כזהה לסעד העיקרי המבוקש, ויאפשר למבקש לקבל את החזקה בבית? התשובה לכך היא בחיוב. אכן, ידועה ההלכה שלפיה בית המשפט לא ימהר ליתן סעד זמני הזהה לצו הקבוע המבוקש (ראו: רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן, פ"ד מג (4) 552 (1989)). ברם, כידוע, אין מדובר בתוצאה אוטומטית, כי אם רק בשיקול לאי-מתן הסעד (ראו: רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' PRS מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב(4) 721 (1998)). אילו דחיית הצו הייתה מסבה נזק כספי טהור, אפשר שלא היה מקום ליתן את הצו (השוו: רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ [פורסם בנבו] (13.12.2005)). אולם הנזק אינו כספי טהור. המבקש, על כך אין חולק, חייב לעזוב את ביתו ששכר ביום 10.8.15. אם לא יקבל את החזקה בבית, משמעות הדבר שיצטרך לנוע ולנוד, עד שימצא נכס מתאים, או שמא לא ימצא. אין הדבר שקול לאובדן קורת גג, אולם גם אין מדובר רק בנזק כספי.

 

חשוב מכך: הדיון בשאלת זהות הסעד הזמני לזה העיקרי מאוין, שעה שכל הכרעה בבקשה לסעד זמני, אם יינתן ואם לאו, ממילא יעקר במידה רבה את ההליך העיקרי. אם יינתן צו, יקבל המבקש את החזקה בנכס (אם כי ראוי לציין שדווקא במקרה כזה ההליך העיקרי לא בהכרח יהפוך מיותר: אם ההליך יסתיים טרם סיום תקופת השכירות, ניתן יהיה להורות למבקש לעזוב את הנכס, כך שבהליך העיקרי עדיין יהיה טעם). אולם אם לא יינתן צו, גם אז יהפוך ההליך העיקרי למיותר. ברור שהמבקש ובני ביתו לא ייוותרו להתגורר ברחוב עד שיתברר בתום ההליך המשפטי האם זכאים האם לקבל את החזקה בנכס, והם יתורו אחר נכס אחר. התובענה לסעד הצהרתי תהפוך עקרה. תיוותר רק תביעה כספית, שטרם הוגשה. משמעות הדבר: אם כל הכרעה מביאה במידה רבה לייתור ההליך העיקרי, בין אם בקבלת הסעד הזמני ובין אם בדחיית הבקשה, אין עוד כמעט משקל לטענה שלפיה מתן הסעד הזמני הוא מוקשה רק כיוון שיש זהות (מסוימת) בינו לסעד העיקרי המבוקש. משמע, סיכויי התביעה ומאזן הנוחות ה"רגיל" יכריעו.

 

  1. נפנה אפוא לסיכויי התביעה: אלו נחזים בשלב הנוכחי (ומובן שאיני נוטע מסמרות) כגבוהים במיוחד. המבקש כרת הסכם עם המשיבים. המשיבים מנסים להתנער מן ההסכם. הם טוענים להיעדר גמירות דעת של המשיב, אולם בדיני החוזים ההעדה על גמירות הדעת היא המכרעת, וזו מבוטאת היטב בטקס החתימה ובחתימת המשיבים על ההסכם. הם טוענים להטעיה כלשהי, אולם לא ברור אימתי הטעה אותם המשיב. הם טוענים לטעות, בדמות "קצר תקשורת" בינם לבתם דורית בקשר למסמך הסופי, אולם בהיעדר טענה סדורה שלפיה על המבקש היה לדעת על טעות זו, אין אפשרות לביטול עצמי של ההסכם, בלא אישור בית המשפט (סעיפים 14(א) ו-14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973)). מכאן, שאפילו חתמו המשיבים על הסכם מבלי דעת, אינם יכולים לכאורה להתנער מן ההסכם סתם כך.

 

קושי נוסף בגישת המשיבים היא הימנעותם מלהודיע על ביטול החוזה, מאותו נימוק של טעות נטענת בעת הכריתה (אם אכן טעות הייתה). חובתו של מי שגילה כי עומדת לו זכות ביטול בהתאם לפרק ב' של חוק החוזים לעשות כן בתוך "זמן סביר" מעת שנודעה לו עילת הביטול. מעין ביטול, באופן בלתי סדור, לא בא אלא 10 ימים לאחר כריתת ההסכם, ושמונה ימים קודם למסירת החזקה; זה לכאורה אינו זמן סביר. השימוש בעילת הביטול הנסמכת על טעות אף לא נעשה אלא בגדרי התשובה לבקשה לסעד זמני, לא במכתבה של דורית למבקש. המדובר בעיתוי מאוחר במיוחד, שבהחלט שמעקר את יכולתם לטעון לזכותם לבטל את ההסכם.

 

ועוד קושי העומד בפני המשיבים: כאמור, רק בגדרי התשובה טענו שעילת הביטול נעוצה בטעות בענין הסעיף העוסק בזהות האחראי על התיקונים בנכס. במכתבה של דורית מיום 3.8.15 (נספח 11) לא היה לכך זכר. במכתבה ציינה היא כי "בכמה ימים האחרונים … היינו צריכים לקבל החלטות לא קלות בנוגע לעתיד בריאותו של אבא שלי". ההחלטות ודאי קשות. מה הקשר בינן לבין טעות בשאלת האחראי על אחזקת המושכר, לא נדע, והדבר נחזה בשלב זה כהמצאה מאוחרת. כאן ראוי להזכיר גם את טענת המבקש בדיון היום, שטען בלהט שהסיכום בדבר זהות הנושא בעלות האחזקה לובן בהסכמה מלאה בינו למשיבים, ואף תמורת ויתור המשיב, בדמות תשלום מראש של מלוא דמי השכירות לשנה שלמה, משקפת את הסכמת המשיב לויתור בעניין זה.

 

אשר להסמכות על המצב הבריאותי: מצב בריאותי, עד כמה שהוא מכמיר לב, אינו מבטל מאליו הסכמים. מובן שאם מדובר במצב בריאותי השולל את יכולתו של החותם להבין על מה הוא חותם, אפשר שבית המשפט יתערב, בעיקר בעילת העושק (השוו: רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' קסל [פורסם בנבו] (21.9.14)). לא זה המצב ולא זו הטענה. לטענת המבקש, המשיב היה צלול ובר פלוגתה קשה. המשיב אף נעזר באשתו, בבתו דורית (שחריפותה ניכרת ממכתביה), ובבא כוחו המיומן, עו"ד ימיני. ההסכם שנכרת הוא זה שהודפס בידי דורית, ונחתם בידי המשיבים. קשה לזהות כאן ניצול כלשהו של מצבו של המשיב; לכאורה אף לא טעות כלשהי.

 

ואחרונה, לסיכויי התביעה: מושכלות ראשונים הם כי אדם מוחזק כיודע על מה הוא חותם, שאם לא כן יוכל כל צד להסכם להתנער מן ההסכם בתואנה כי לא הבין את טיב ההסכם, ועל כן לא יוכל ככלל להשתחרר מן ההסכם שכרת (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). על כן, אף שדרכו לבית המשפט לטעון כי טעה ויש לבטל את ההסכם פתוחה, סופה תדיר בקביעה כי לא טעה, ולחלופין כי אין הצדקה לבטל את ההסכם רק כיוון שטעה (ראו: סעיף 14(ב) לחוק החוזים).

 

בפשטות, לפנינו מקרה הנחזה לכאורה כניסיון של המשיבים להתנער מן ההסכם, בלא כל עילה בדין. על כן, סיכויי התביעה טובים הם.

 

  1. מכאן, למאזן הנוחות. גם כאן יש לבאר שאין כל רלבנטיות לטענת המשיבים (שיש לקבלה לגופה כמובן) כי מצבו הבריאותי של המשיב 1 אינו שפיר. שוב, הלב נכמר. אולם קשה לזהות כיצד מצב בריאותי זה יושפע מכך שהמבקש יזכה לקבל את החזקה בנכס. אין מדובר הרי שמצב שבו המשיב 1 גר בנכס, וקיום ההסכם בידו כאשר מצבו הבריאותי בכי רע יחייבו לעזוב את ביתו ולהרע את מצבו (וגם אז, שאלה גדולה היא האם יהווה הדבר עילה לביטול ההסכם). בענייננו המשיב 1 מתגורר ומטופל במלון דניאל. המדובר בנכס להשכרה, ששימש כזה משך שנים, ואמור להמשיך ולשמש כזה. יושכר, או שלא יושכר, לא נתון זה יביא לשינוי במצב הבריאותי.

 

למעשה, החשש היחיד שהמשיבים יכולים להצביע עליו הוא שאם המבקש יקבל את החזקה בנכס, הם ייאלצו לעסוק באחזקת המושכר, נוכח הכללת התניה בעניין זה בסעיף 15 להסכם. חשש זה דל עוצמה. השאלה המרכזית היא הגורם שיממן את אחזקת הנכס, לא זהות מי שיעסוק בהזמנת אנשי המקצוע בפועל. המבקש, בגישה פרגמטית, אף מיהר להציע שאם המשיבים חפצים, המבקש הוא שיעסוק בביצוע התיקונים, בפיקוח מלא של המשיבים (אם יחפצו בכך, ובלא פיקוח אם לא יחפצו), ובלבד שהמשיבים יישאו בעלות התיקונים. קרי, הקושי צומצם כדי מחלוקת כספית בלבד.

 

משמעות הדבר היא שמבחינת מאזן הנוחות, אם יינתן צו ובדיעבד יתברר שלא לצורך, הרי שבשלב הנוכחי יידרשו המשיבים לממן את אחזקת הנכס (ובמשתמע, לא יהיה בידם להשכיר את הנכס לאחר, שהוא שיהיה מוכן לשאת בעלות האחזקה, אף שיש להניח – תמורת מחיר מופחת). קשה לזהות כאן אלא נזק כספי, שניתן למזערו בדרך של חיוב בהפקדת ערובות מתאימות. מובן גם שמדובר בנזק זמני בלבד: אם יתברר שיש בסיס לטענת המשיבים כי הם היו רשאים להתנער מן ההסכם, וכי בינתיים קיום ההסכם הסב להם נזק כספי, יוכלו להפרע מן המבקש.

 

מן העבר האחר, אם לא יינתן הצו: המבקש אוחז בהסכם המקנה לו לכאורה את הזכות לקבל חזקה בבית עוד ארבעה ימים, והסתמך על הסכם זה תוך שהוא צפוי לעזוב את המושכר שבו הוא מתגורר בדיוק בעוד פרק זמן זה (ומדובר בעניין בלתי הפיך, הבהיר המבקש). בלא צו, משמעות הדבר היא כאמור שאף שהוא אוחז בהסכם תקף לכאורה, ייאלץ המבקש בבהילות רבה למצוא סידור אחר, בהחלט אפשר – ארעי, לעצמו ולבני ביתו. נזק זה, כמובהר, אינו כספי בלבד.

 

  1. מן המקובץ עולה כי סיכויי התביעה גבוהים. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, הרי שאין כל הצדקה למנוע מאדם האוחז בידו בהסכם חתום המקנה לו לכאורה זכות לקבל חזקה בדירה בעוד ימים אחדים, ואשר אין לו חלופות סבירות, שלא לקבל את החזקה, שעה שהדבר לא יגרום למשיב כל נזק ממשי, כנראה גם לא כספי; זאת, רק משום שהמשיב ובעיקר בני משפחתו החליטו "לעשות חושבים" באשר לעתיד השכרת הנכס לאחר שכבר הושכר, ולכאורה בלא כל קשר אמיתי למבקש.

 

  1. סוף דבר: ניתן בזאת צו זמני המורה להם למסור למבקש את החזקה בבית כהגדרתו בסעיף 1 לעיל ביום 10.8.15, כאשר ככל שנדרש יתאמו ב"כ הצדדים ביניהם את פרטי מסירת החזקה. הצו יעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת בהליך העיקרי, קרי במידת הצורך יידרש המבקש לעזוב את הנכס, שאז תינתנה הוראות מתאימות. יוער כי המבקש עתר לסעד האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה בזכויותיהם בבית; זאת יש לקבל באופן מוגבל. מטבע הדברים מסירת החזקה תבוא לצד איסור על השכרת הדירה לאחר. אין בכך כמובן כדי למנוע מן המשיבים למכור את הבית, בנתון לזכות השכירות (לכאורה) של המבקש. תנאי לכניסת הצו לתוקפו: כי המבקש יפקיד עד יום 9.8.15 בקופת בית המשפט, בנוסף להתחייבות העצמית, פקדון או ערבות בנקאית שתשמש כערבון בסכום של 30,000 ₪, לצד ערבות כספית של צד ג' שאינו תאגיד בסכום של 20,000 ₪ (או ערבון נוסף בסכום האמור תחתיה), זאת עד יום 10.8.15 שעה 09:00, ותוך מסירת הודעה במקביל למשיבים. כל זאת, להבטחת המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצו, אם תפסק התובענה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת.

 

הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאותיהם בקשר עם הבקשה לסעד זמני, זאת בתום ההליך העיקרי ובהתאם להתפתחויות בו.

5129371

54678313איחולי בריאות שלוחים למר שטרן.

 

 

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ה, 06 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.      

 

 

אריאל צימרמן 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

 

 

© ירקוני - משרד עורכי דין ונוטריון

top