פרידה ממישאל חשין ז"ל, יום כיפור, מדינה מתוקנת

קבלו ציטוט אופייני לשופט חשין ז"ל:

גל ישראל אין הוא "סך הכל ביטוי של מקל עם סמרטוט של כחול לבן עליו". דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו. וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט. הרב מילר עבר (לכאורה) עבירה שבין אדם לחברו. עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו: יבקש סליחה מחברו וחברו יתרצה ויסלח לו. הרב מילר לא ביקש סליחה ולא ריצה את זולתו." (בגץ 8507/96 תיאודור אורין, עו"ד נ' מדינת ישראל , נא (1) 269)

כפי שהיה נוהג לציין הוא אף עובדות זוטות כאנקדוטות מרוממות נפש, כך אנסה גם אני לעשות ואציין כי את השופט חשין ז"ל אני זוכר לטובה עוד מימי כסטודנט בבינתחומי, עת אני יושב על המדוכה וקורא עשרות ומאות עמודים של פסיקה, ולעיתים, היחיד שאפשר את המשימה (הבלתי אפשרית) הזו, היה השופט חשין ז"ל, עם מליצותיו, עמדותיו הכנות והבלתי מתפשרות, האמת והניצוף בעיניו שהשתקף מבעד האותיות ופסקאות הדין.

בעיניי, אחת המצבות החשובות שעומדות ויש להתפלל שימשיכו לעמוד ולהתחזק בזכותו של השופט ז"ל, היא מלחמתו הבלתי מתפשרת בשחיתות.

אם יש לכם/ן שלוש דק', אני ממליץ להקדיש אותן ולקרוא את חרון אפו של חשין ז"ל, במקרה זה בכותבו על השר צחי הנגבי, בהקשר לתפקודו כשר האחראי על המשטרה, תוך שהוא מביא את התנהגות לבן הארמי אל יעקב אבינו:

"בבוקר שממָחֳרָת, בעלות השחר, משנמצא לו ליעקב כי רחל אינה רחל אלא לאה, נתמלא זעם "וַי­ֹּאמֶר אֶללָבָן מַהזֹּאת עָשִֹיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי" (בראשית, כט, כה [א]). השיב לבן ליעקב: "לֹאיֵעָשֶֹה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (שם, כו [א]). לבן הונה את יעקב משום שלא העמיד אותו – לא שבע שנים קודם לכן, לעת כריתת ההסכם ביניהם, ולא ערב הנישואין – על אותו נוהג שלא להשיא אחות צעירה לפני בכירה. ואולם לגופם של דברים קרוב להניח, ומטעמים המסתברים מאליהם, כי נוהג המקום היה אמנם להשיא תחילה את הבכירה ורק לאחריה את הצעירה. מושג זה של "לאייעשה כן במקומנו" מושג הוא השאוב מתחום שאינו תחום המשפט. לכל נוהג של "לאייעשה כן במקומנו" טעם והיגיון משל עצמו – בין טעם והיגיון היסטוריים בין טעם והיגיון אקטואליים – ואנשים נוהגים כפי שהם נוהגים כי כך ייעשה במקומנו או כי "לא ייעשה כן במקומנו". כך נוהגים אנשים ויד המשפט…

אכן, עניינו של המשיב 2, השר לביטחון פנים צחי הנגבי, יפה וראוי היה לוֹ שלא בא לפנינו כלל. יפה וראוי היה לוֹ לוּ מצא את פתרונו בדרך של "לא ייעשה כן במקומנו". יפה וראוי היה כי שר שמבקר המדינה אמר עליו דברים שאמר מבקר המדינה על השר צחי הנגבי, לא ימשיך ולא יהיה – למצער – השר לביטחון פנים, בין בפועל בין בכוח. יתרעלכן, בנסיבות העניין שלפנינו יפה וראוי היה כי שר לביטחון פנים אשר אולץ לפנות את מקומו בשל חקירת משטרה הנערכת בעניינו, יודיע בפומבי – מיוזמתו – כי אין בכוונתו לחזור לכהונת השר לביטחון פנים. כך ראוי היה כי ייעשה במקומנו. ולו כך נהג השר הנגבי, ורווח לכול. כך, דומה, היה נוהג שר במתוקנות שבמדינות, ואנו – כך מדמים אנו לעצמנו – מן המתוקנות שבמדינות אנו."

מי ייתן וכב' הש' חשין יוכל להביט בנו מלמעלה ולאמר, בסיפוק, "לא עושים עוד כך במקומותינו".

מי ייתן ונהיה המתוקנת שבמדינות- סגולה לעמי הארץ.

ברוך דיין אמת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

© ירקוני - משרד עורכי דין ונוטריון

top