השלכת הליכי גירושין על הבעלות בנחלה

זוג רץ לכיוונים חלופיים

בני זוג גרים בבית בנחלה של הורי הגבר. כיצד יכולה אישה להבטיח את זכויותיה במקרה שייפרדו? ובמקרה של פרידה, האם זכאית האישה לחלק מהנחלה או לחילופין לפיצוי בגין חלקה בה? כיצד יתבצע פירוק שיתוף ביתם המשותף של בני זוג על נחלה?

שאלות אלו ואחרות מעסיקות את בתי המשפט עשרות שנים, אולם טרם נמצאה תשובה ברורה ומכרעת לגבי גורל הנחלה- כי אם להפך- קיימת חוסר אחידות צורמת בפסיקה, דבר שהופך הן את התכנון המוקדם והן את ההערכות המשפטית לפרידה, לחסרי וודאות משפטית.

ראשית, הדין הכללי לגבי נכסים קובע כי כל הנכסים הרשומים על שם אחד מבני הזוג נכנסים אל תוך סל הנכסים המשותף אותו יש לאזן. לכלל זה ישנם מספר חריגים, ונחלות חקלאיות בד"כ נכנסות לאחד החריגים הללו, היינו נחלות חקלאיות לעיתים קרובות אינן במסגרת הסל המשותף המיידי.

משכך, בבואה של אישה להבטיח את עתידה הרכושי בכל הנוגע לנחלה ולבנוי עליה, שומה עליה כי תכיר היטב את המצב המשפטי, ומקל וחומר כאשר ניצבת היא לפני פרידה, ועל אחת כמה וכמה להכיר ולהבין את חוסר האחידות בפסיקת בתי המשפט.

לצורך הפשטות, נשתמש בדוגמה של בן להורים בעלי נחלה, אשר מאפשרים לבן ולאשתו להתגורר בבית נוסף בשטח הנחלה, ואשר הבן והאישה משקיעים סך של 1,000,000 ₪ בשיפוצו של הבית. בנוסף מבטיחים ההורים לבן ולאישתו כי הם הבנים הממשיכים בנחלה.

כעת נניח כי לאחר 10 שנים מתגרשים הבן והכלה, וכעת מבקשים הורי הבן לקבל בחזרה את החזקה בבית, לבטל את היותם של הילדים בנים ממשיכים ולאפשר לבן אחר להתגורר בבית- האם יצליחו בכך? האם האישה תאבד את זכויותיה בבית?

על כך התשובות בפסיקה שונות.

פסיקה ישנה, מפתחו של בית המשפט העליון, קבעה במקרים דומים כי אין אפשרות לסלק את הכלה מביתה וכי זכותה להתגורר בבית הינה זכות רשות בלתי הדירה. כך, בעניין עא  2836/90 אריה בצר נ' נחמה צילביץ, נקבע כי חרף העובדה שהנחלה אינה רשומה על שם בני הזוג, הרי שההורים התכוונו לתת להם זכות שימוש בלתי חוזרת ומשכך לשניהם זכות חזקה בלתי חוזרת בבית.

בע"א 5136/91, אף הוא מבית המשפט העליון, אישררו פסיקה זו וציטטו אותה. יחד עם זאת, שני פסקי הדין הינם פסקי דין מלפני כ 40 שנים, אשר אינם מעגנים את החלטתם  בכל אופן חוקי, ועושים שימוש במבחני צדק עלומים על מנת לבסס את הכרעותיהם.

בפס"ד נוסף מאותן שנים, דווקא מצא לנכון ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי-  בניגוד לשתי הפסיקות האחרונות- כי אין לאפשר לכלה להמשיך ולהחזיק בבית, שכן בר רשות ניתן לפנות גם אם השקיע כספים, אולם יש לפצות אותה בגובה מחצית שווי הבית, ללא הקרקע.

גם בפסיקה עדכנית, היוצאת מבתי המשפט לענייני משפחה, עולה תמונה הפוכה- אשר ממנה עולה כי הורים לזוג נשוי הנמצא בהליכי גירושים, יכולים לבטל את הענקת המתנה בדמות הבית ו/או הנחלה ו/או זכות המגורים בבית שעל הנחלה, ובלבד שיפצו את האישה.

כך נקבע ב תמ"ש 40071-01-10 פ נ' פ ואח' של כבוד השופטת אליה נוס מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, וכך גם נקבע בתמש (פ"ת) 28291-01-14 ב. ה. ו נ' עזבון המנוח ב. ה. א. ז"ל, כי גירושין מהווים התנהגות מחפירה המאפשרת חזרה מהתחייבות לתת מתנה.

פסיקות אלו אף מתיישרות עם פסק דינו של ביהמ"ש העליון שניתן לאחרונה בעניין בית הדין הרבני בבג"ץ 4602/13, שם קבע בית המשפט העליון כי ניתן ליצוק סעיף מכללא בין בני זוג, הקובע כי בגידה הינה אירוע אשר שולל את הזכות להשתתף בנכס, בדומה לגירושין במקרה של נחלה כאמור.

יובהר כי גם אם הוחלט כי אין לכלה זכויות בנחלה, מפצים בד"כ בתי המשפט את האישה המתגרשת בסכום ההשבחות שהשקיעה במהלך השנים בבית שבנחלה, ובמקרים מסוימים אף את שווי השבחת הנחלה בזכותה השקעותיה, באופן הדומה לדין העברי במקרים דומים.

כך, בדוגמא מספרית מעניין 28291-01-14 הנ"ל, שווי המשק הוערך שם על ידי שמאי בסך של כ-8,700,000 ₪ ואילו שווי הנחלה ללא הבית והתוספות האחרות של בני הזוג על פני השנים הוערך בסך של כ 7,300,000 ₪, היינו השבחה של כ- 1,400,000 ₪, כאשר עלות הבניה שביצעו בני הזוג על פני השנים היה 1,235,000 ₪.

חרף העובדה שסכום ההשבחה היה גבוה יותר, לאור העובדה שהמיסים על הנחלה הינם גבוהים במיוחד, ולעניין זה ראה מאמר נפרד בנושא, הרי שבית המשפט הכריע כי האישה תקבל לידה סך של מחצית מסכום השקעתה על פני השנים בנכס, היינו כ 600,000 ₪.

יחד עם זאת, סכום זה הינו סכום נמוך מאד ביחס לשווי נחלה של 8,700,000 אשר לכאורה מקים לאישה, אם הייתה מוכרת כבעלים, סך של כ 4,500,000 ₪, לפני מס. כך או כך, ברי כי פירוק שיתוף בנחלה בגירושין הינה פעולה נדירה, אשר בכל מקרה אינה מיטיבה עם מי מבני הזוג, הואיל ומיסוי העסקה עלול להפחית משווי הנחלה עד למחצית.

שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בנחלה אשר נרכשה מראש על ידי הבעל, או שעברה כדין על שם הבעל, אזי יחולו כללי המשפט הנהוגים במשפט האזרחי בין בני זוג, ובמקרה בו אכן יוכח שיתוף סגולי, כמו למשל בעניין תמש (ים) 43087-03-15, שם השקיעה האישה מכספיה בבניית הבית על הנחלה, אזי תהיה זכאית האישה למחצית משווי הנחלה.

כיצד יכולה אישה להתגונן מפסיקות שינשלו אותה מנחלת הורי בן הזוג? הדרך הבטוחה ביותר היא באמצעות עסקת מתנה אשר תירשם ברשות מקרקעי ישראל באופן שיביא את מתן המתנה להסתיים ובכך תאיין את זכותם של הורי הבעל לחזור בהם.

יובהר כי אף אם קיים הסכם ממון, לאור פסיקת בתי המשפט כי הנחלה נותרת בבעלות הורי בן הזוג עד לרישום מתאים במנהל, הרי שאישה עם הסכם ממון, והסכם מתנה אך ללא רישום מתאים עלולה למצוא את עצמה מפוצה עבור השקעת שביצעה בנכס, אך ללא זכות בנחלה עצמה.

כאמור, לאור שיעור המיסוי הגבוה מאד מכספי התמורה ממכירת נחלה, העלולים להגיע למחצית משווי הנחלה, ברי כי לבני זוג הנמצאים במחלוקת עדיף להגיע להסכמות המותירות את הנחלה בידי אחד מהם כנגד תשלום מהצד השני, מאשר להגיע למלחמה, אשר סופה בהוראת בית משפט על מכירת הנחלה, כמו בעניין 43087-03-15 הנ"ל, בעתיו קבע בית המשפט כי יש לפרק את השיתוף בנחלה בדרך של מכירה כפויה.

זאת ועוד: היום לאור תיקון 1523 קיימת אפשרות בפירוק שיתוף הנובע מגירושין לפצל את הנחלה ולהעביר את אחד הבתים לידיו של אחד מבני הזוג המתגרשים- אשר אף רשאי למכור אותו במפוצל מהנחלה ובכך לאפשר את פירוק השיתוף. החלטה 1523 רואה בהעברה אגב גירושין ככזו המאפשרת את העברת הבעלות בנחלה בין בני הזוג ללא תשלום מס- אם הדבר נעשה כתוצאה מפסק דין.

© ירקוני - משרד עורכי דין ונוטריון

top