במאמר זה אשפוך מעט אור אודות הסכם המשבצת, הוא ההסכם שנכרת בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י, להלן "הרשות")) לבין האגודה השיתופית, הוא ההסכם הדו צדדי ולעיתים גם לבין הסוכנות היהודית כגורם מיישב כצד שלישי, הוא ההסכם התלת צדדי.

למעשה אותו הסכם משבצת, הוא שחל גם על היחסים בין בעל הנחלה לבין המושב, ולענייננו- הוראות הסכם המשבצת חלות גם לעניין העברה בין דורית של הנחלה.

מערכת היחסים המשפטית בין גורמי המינהל, הסוכנות, האגודה וחבר האגודה בהסכם המשולש בנויה על התשתית הזו: הקרקע היא קרקע מדינה המנוהלת בידי המינהל, המשכיר אותה לסוכנות היהודית בתורת גורם מיישב. הסוכנות מצדה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה כבת-רשות מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כבר-רשות. ההלכה הפסוקה הגדירה זכות זו כזכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון.

בעבר הייתה זכות זו זכות מוגבלת מאד על ידי הסכמי המשבצת, כאשר אחד התנאים העיקריים בהסכם היה איסור פיצול המשבצת, היינו הנחלה, כי אם בכל מקרה של העברת זכות השימוש בנחלה יש להעבירה באופן שלם בלבד.

עם זאת, החל משנת 2018 החלה הרשות ליישם את החלטה 1523 המאפשרת פיצול של נחלה לטובת אחד מקרובי המשפחה של בר הרשות, כך שבטרם ההורשה, ניתן עוד בחיי ההורים לפצל את הנחלה, להעביר חלק ממנה או יותר לילד או יותר, ואילו את יתר הנחלה עם החלק החקלאי שבה להותיר לילד נוסף.

עם זאת יש לבצע פעולה זו מראש שכן הסכמי המשבצת בנוסח הנוכחי עדיין אינם מאפשרים הורשה בדרך של פיצול, אלא רק בדרך של תכנון מוקדם.

משכך, נסיונות של הורים ללא תכנן מוקדם, להוריש את הנחלה לאחד הילדים, תוך כדי מתן הוראות לאותו ילד להותיר את אחיו בנחלה, לאפשר להם מגורים או להעביר את אחד מבתי המגורים שעל הנחלה לאחד הילדים סופם בטלות ואף ללא כל פיצוי כספי לילד האחר בהליך פירוק השיתוף.

אחד ההבדלים החשובים בין הסכם המשבצת הדו צדדי להסכם התלת צדדי באים לידי ביטוי במקרים של פירוק שיתוף נחלות בירושה, בכך שהסכם המשבצת הדו צדדי אינו מאפשר לבעלי הנחלה לקבוע את הבן הממשיך עוד בחייהם.

או במילים אחרות- אין משמעות לקביעת המורישים בן ממשיך בחייהם, אלא אם הדבר נעשה בדרך של תכנון מראש.

זאת לעומת ההסכם המשולש המאפשר לצדדים עוד בחייהם להורות למנהל מי יהיה הבן הממשיך, והסכונות היא שמנהלת מרשם זה.

מכאן שאף ייפוי כוח בלתי חוזר, אם ניתן מההורים לאחד מהילדים, איננו תקף במקרה של הסכם דו צדדי, שכן ההורים כלל אינם יכולים לתת את שאין בידם.

לכל זאת יש להוסיף את הוראות תקנות האגודות השיתופיות (חברות) הקובעות בתקנה 3א להן את הדרך להעברת הזכות לבן ממשיך- כאמור המדובר רק בהסכמים מהסוג המשולש, אשר בין היתר מדגישות את הצורך בקבלת הסכמה בכתב מהמנהל מראש ובכתב.

מכאן, שבהסכמים מסוג דו צדדי אין אפשרות למנות בן ממשיך בדרך של הודעה לרשות, אלא יש לנקוט בדרך של העברה בחיים, או לחילופין לקבוע בצוואה בן ממשיך אחד- בכל מקרה אחר שיקול הדעת יוותר בידי ביהמ"ש אשר ידון בפירוק השיתוף בנחלת הירושה באופן שאינו ברור לגמרי.

למען הנוחות יובאו להלן דוגמאות לשתי הנוסחים המקובלים, זה של ההסכם הדו צדדי וזה של ההסכם המשולש, אשר משמשים כבסיס החקיקתי התקף בסכסוכים בפירוק שיתוף בנחלות משפחה, בין אם כתוצאה מירושה או מצוואה:

זהו נוסח הסעיף המקובל בד"כ בהסכמי המשבצת הדו צדדים:

"ג. במקרה פטירתו של חבר אגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינם חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

(1) נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן-המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.

(2) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לילד האמור, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק.

(3) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט.

למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כבר-רשות.

(4) כל אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו.

…

(7) על אף האמור בפסקות 2 עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר האגודה, בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תמסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו."

וזהו הנוסח המקובל בד"כ בהסכם המשולש:

"במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב בישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר אגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

(1) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב בישוב שנפטר, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור, יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965."

וסעיף 114 קובע כי:

משק חקלאי

(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.
(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי – בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.