עא 103/89 מזל אזולאי נ' פנינה אזולאי
ערעור אזרחי מס' 3836/93
ברמלי דיון נוס,
פסק דין מהעליון בר רשות אינה הורשה
"משמעות הדבר היא, שחבר האגודה האוחז בזכות בר-רשות רשאי להעבירה לאחר רק בהתאם להסכמה שגובשה בין הצדדים. השאלה אם במסגרת הסכמה זו מעוגנת דרישה לאישור המינהל – המנהל את המקרקעין – להעברת הזכויות בה, היא בסופו של דבר שאלה עובדתית, התלויה בפרשנות מערך ההסכמים בין הצדדים. אכן, פעמים רבות הסיק בית המשפט קיומה של חובה זו, ולעתים התייחס אליה בבחינת 'מילתא דפשיטא', אולם בסופו של דבר קיומה או העדרה של דרישה זו נלמדת מהסכם הרישיון הקונקרטי: "אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו" (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477, 481 (1991); לדוגמאות ראו ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 191 (1992); בע"מ 9295/05 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (21.12.2005); בע"מ 445/05 איזמן נ' מחלב, [פורסם בנבו] פסקה יז (2.8.2006); בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקאות 9-8 (23.11.2006)). מנגד, יש מצבים שבהם הסיק בית המשפט כי לא הייתה קיימת חובה שכזו, לפי מערך ההסכמים שהוצג (ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי, פ"ד נד(4) 385 (2000); בע"מ 8292/08 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (16.2.2009)), ואין בכך משום סתירה. לפיכך, השאלה בדבר הפרוצדורה המדויקת הנדרשת לקביעתו של 'בן ממשיך' אינה שאלה כללית ועקרונית, אלא שאלה נקודתית התלויה בנסיבות העובדתיות של המקרה הנדון – וככזו, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' (בשולי הדברים יש לציין, כי הובעה דעה לפיה דרישת אישור המינהל אינה תלויה בהסכם זה או אחר, אלא נובעת ממעמדו של מינהל מקרקעי ישראל כמנהל את המקרקעין של המדינה; ראו פסקה 45 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי; עניין איזמן, פסקה כה. אין צורך לדון בגישה זו במסגרת שלפנינו).
16. בין כך ובין כך, כאשר נדרש אישור המינהל כאמור, הרי שבהעדרו לא יכולה להשתכלל העברת הזכות ל'בן ממשיך', והדבר נותר בגדר התחייבות ליתן מתנה, שדיני המתנה חלים עליה (עניין בצר, עמ' 192; עניין איזמן, פסקה כא; ע"א 3220/10 כהן נ' חדד, [פורסם בנבו] פסקה 19 (28.8.2012)). קביעתן של הערכאות הקודמות לפיה מנסיבות העניין יש ללמוד כי אישור המינהל היה דרוש, על-פי הסכמי המשבצת הרלבנטיים, היא אפוא ממצא עובדתי קונקרטי, הנטוע בתוך ד' אמותיו של הסכסוך הספציפי. הוא הדין בנוגע ליחסים שבין דרישה זו לבין הוראה 55 או סעיפים אלו ואחרים בהסכם הדו-צדדי. אין בקביעה מן הקביעות הללו חידוש עקרוני והן אינן מעוררות סוגיות המצדיקות מתן רשות ערעור. הערכאות הקודמות ישמו את דיני המתנה על סמך ממצא עובדתי זה, ואין עילה לדון מחדש באופן שבו יושם הדין.
"
(בעמ 3606/17 פלוני נ' פלוני – מאגר נבו 23.10.2017)
בעצם לא ידוע